ב-28 בינואר ציינו יום נישואין עצוב מאוד, כלומר 35 שנים לטיסה האחרונה של מעבורת החלל צ'לנג'ר, שהתפוצצה רק 73 שניות לאחר השיגור. כל שבעת הנוסעים נהרגו. מה שהפך את זה לעצוב יותר היה העובדה שיש על הסיפון נוסע אזרחי - המורה כריסטי מקוליף. נאס"א רצתה להפוך את הטיסות השגרתיות למעניינות יותר עבור הציבור. למרבה הצער, זה עבד. לאחר פיצוץ מעבורת החלל נפתחה חקירה רחבת היקף והתמונות עפו מסביב לעולם.
אבל בואו נתבונן יותר בהיסטוריה. הצ'לנג'ר נועד במקור להיות רק מכונת בדיקה לבדיקות הרסניות. לאחר שנאס"א קבעה שאין צורך בכך, הוסבה צ'לנג'ר למעבורת חלל, שבאותה עת עלתה לנאס"א פחות מהסבה של מעבורת הניסוי של הארגון. מעבורת החלל נקראה על שם הקורבט HMS Challenger, שהייתה הספינה החמישית של הצי הבריטי ששוגרה בשנת 1858. גם מודול הירח אפולו 17 נשא את אותו שם משימת מעבורת החלל הראשונה החלה ב-4 באפריל, 1983 28 בינואר 1986. מכונה זו השלימה בהצלחה סך של 9 משימות ובילה 62,41 ימים בחלל. הוא הקיף את כוכב הלכת שלנו 995 פעמים. במהלך טיסותיו, הוא נשא כמה בדיקות ומעבדות חלל לחלל. האישה האמריקאית הראשונה (סאלי רייד) והאפרו-אמריקאית הראשונה (גויון בלופורד) הביטו גם הן לחלל על הסיפון.
עכשיו לפיצוץ עצמו. כפי שציינו לעיל, הטיסה נעשתה מיוחדת על ידי נוכחות של מורה מקונקורד, ניו המפשייר. זה היה יישום פרויקט "מורה בחלל", שהוכרז שנתיים לפני האסון על ידי הנשיא רונלד רייגן. לבחירתה של כריסטי מקוליף קדם תהליך מיון נרחב, שבמהלכו נבחרו יותר מ-11 מועמדים. המורה אף הייתה אמורה להעביר שיעור מהחלל בעזרת שידור טלוויזיה. המטרה העיקרית של המשימה, לעומת זאת, הייתה שיגור לוויין התקשורת TDRS-B. לאחר מכן, שיגור הלוויין ספרטן/האלי, אותו הייתה אמורה המעבורת לשגר לחלל יום לאחר השיגור וללכוד אותו מחדש שלושה ימים לאחר מכן. תצפיות על השביט של האלי בליווי ניסויי מיקרו-כבידה היו אמורים להתקיים גם כן. הוא היה צפוי לחזור לכדור הארץ כ-6 ימים ו-34 דקות לאחר השיגור.
גלריית תמונות
ביום השיגור, כמעט הכל היה לא בסדר. הטמפרטורה הייתה ארבע מעלות מתחת לאפס והיו נטיפי קרח בגובה של עד חצי מטר על הרמפה. הצ'לנג'ר נאקonec אבל המריאו בטמפרטורה של בערך מעלה מתחת לאפס, וזה כשלעצמו היה מעניין, שכן טיסות קודמות המריאו לפחות 11,5 מעלות צלזיוס. המעבורת התרוממת מהקרקע בשעה 11:38 בבוקר שעון המזרח. בגובה של 14,5 קילומטרים נכשל אטימת רכב השיגור. מיכל המימן התפוצץ והחמצן הנוזלי הדולף עלה באש. הפיצוץ קרע את התא והוא טס באינרציה לגובה של כמעט עשרים קילומטרים. לאחר מכן היא נפלה לים. התברר שכן miniלפחות ארבעה אנשי צוות שרדו את הפיצוץ וניסו להשתמש במכשירי נשימה. לפי הדיווחים, הטייס סמית' חי עד שהתא פגעה בשטח האוקיינוס, שהתרחשה שתי דקות ו-40 שניות לאחר הפיצוץ במהירות של 334 קמ"ש ועומס יתר של 200 גרם. המשטח היה כמו בטון. שרידי חלק מאנשי הצוות נמצאו רק ב-7 במרץ בעומק של שלושים מטרים. לאחר מכן לקח יותר מחודש לאסוף אותם.
אתה יכול להתעניין
השורות למעלה מעבירות צמרמורת בעמוד השדרה שלי. Proהבעיה מורכבת יותר ובעיות האיטום צוינו מספר פעמים. כמה מומחים אף ניבאו תרחיש דומה ותהו מדוע המעבורת המשיכה לטוס. אם אתם מתעניינים יותר בהשמדת הצ'לנג'ר, אני ממליץ על הסרט התיעודי בן ארבעה חלקים בנטפליקס שנקרא צ'לנג'ר: הטיסה האחרונה. המתעניינים בנושא זה יעקצצו מאימה. אם אין לך נטפליקס, אני מצרף שני סרטים תיעודיים מתחת לפסקה שתוכל לצפות בהם ביוטיוב. למרות שהם מבוגרים יותר, הם עונים על הרבה שאלות.
https://www.youtube.com/watch?v=Bgg92KUDxM0
אני זוכר, זו הייתה טרגדיה והשעיית המעבורות...
והם הסתיימו לפני שנים אחרי התרסקות קוממביה. ובהחלט. ולא המתמודד.
תמיד אומר "מושעה"