Apple חווה תקופות פראיות בשנות ה-90. בזמן שהם היו תחרותיים בצורה מסוכנת במחצית הראשונהancאליפסה על סף קריסה, במחצית השנייה שלו Steve Jobs לאחר חזרתו המנצחת, הוא קיבל את הגרוע מכל. במדינה שלנו, לעומת זאת, באותה תקופה אתה יכול בעיקר להיתקל במחשבים קלאסיים עם Windows, אבל היו כמה חברות או משקי בית שבהם הוא שלט עליון Apple. ביניהם הייתה משפחתה של ג'והאנה פונדובה, המחברת של דפי FB ואינסטגרם ניינטיז טהור וספר הניינטיז, שאמור להגיע למדפי החנויות בסתיו הקרוב. איך הייתה ילדות הניינטיז עם תפוח נגוס?
אתה כותב ספר בשם התשעים על שנות התשעים של המאה הקודמת בצ'כיה. אחד הנושאים הוא משחקים. אני עצמי זוכר ששיחקתי את דינה בלאסטר, הנסיך הפרסי, וולפנשטיין או מורטל קומבט. אבל היית קצת שונה עם משחקים כי למשפחה שלך היה מקינטוש. מה הכי אהבת לקיטור?
גלריית תמונות
אני יכול לחשוב על משחקים כמו Oxyd, Prime Target או Wolfenstein. Oxyd היה משחק היגיון שבו השחקן היה צריך להשתמש בכדור שחור כדי לבנות צינורות ומחוללי חמצן. Prime Target היה משחק יריות קלאסי שהתרחש בערים אמריקאיות.ancמאוד נהניתי לשחק בו, מאוד נהניתי מהפנים האמריקאיים. לגבי וולפנשטיין, אני לא באמת צריך להציג את זה, נכון?
עם זאת, היה נהדר שבנוסף למשחק עצמו, היה לנו גם עורך במחשב המקינטוש שלנו בו יכולנו ליצור מפות ורמות משלנו. ומאוד נהניתי מזה. בעורך תוכלו ליצור כמה חדרים סודיים שתרצו, להוסיף חיילים וכלבים לפי רצונכם, ליצור מסדרונות ארוכים, בקיצור, כל דבר לפי היצירתיות ומצב הרוח שלכם. ואז שיחקת את מה שיצרת. ביליתי על זה שעות ארוכות. בתור משחקים אחרים, אני זוכר באקראי את Number Eaters, Snood, Blobbo או Space Junkie. זה היה גרוע יותר עם העובדה שחבריי לכיתה לא הכירו את המשחקים האלה, כי הם שיחקו משהו אחר במחשבים האישיים שלהם. אז הייתי עצוב שלא יכולתי להראות להם את הישגי המשחק שלי. כל שנותר היה להתחרות על ניקוד טוב יותר עם האח הגדול, שבוודאי יזכור עוד משחקים ומפרטים טכניים שלהם. אבל גם הייתי רגיל למשחקים המרושלים האלה, כי בחדרי המחשבים של בית הספר שיחקנו בפרהיסטורי במחשב ובמורטל קומבט במחשב של חבר.
כשכתבנו לראשונה, אמרת לי דבר מעניין - להחזיק מקינטוש גרם לך להרגיש "נחות" בשנות ה-386 כי לא יכולת לדבר על משחקים עם החברים שלך. המגזין הראשון שלך הודפס בפונט שונה לחלוטין מזה שהורגלנו אליו משנות ה-XNUMX שלנו Windows 3.1. איזה דגם של מקינטוש היה לך ואם יורשה לי להיות כל כך חצוף - איך השגת אותו?
כשהייתי בערך בכיתה א' - כך בערך ב-1996 - אבי קנה הביתה מקינטוש LC II, שהיה אז בן כמה שנים, שהיה המחשב המשפחתי הראשון שלנו. לדבריו, לא היה על מה לחשוב, כי באותה תקופה Mac OS היה חסר השוואה לחלוטין לשולחן העבודה ולסמלים Windows, הציע גם שימוש בתוכנות גרפיות איכותיות והיה גם עמיד בפני וירוסים. 2-3 שנים לאחר מכן, הוא קנה לנו מחשב חדש יותר בבזאר, Power Macintosh 7200/90, שבו החליף את הראשון. שיחקנו משחקים, יצרנו מסמכי טקסט או ניסינו את האינטרנט בפעם הראשונה בשני המחשבים.
גלריית תמונות
עם זאת, בשנת 2001, עקב תאימות לקויה של מערכת ההפעלה Mac עם Windows קנינו גם מחשב קלאסי לבית, כי על הישנים Apple מחשבים אפילו לא יכלו להיפתח wordמסמכים אלקטרוניים, כפי שמקובל כיום. לכן היינו צריכים להיות מסוגלים לכתוב, למשל, דוחות בית ספר בפורמט שמורים יוכלו לפתוח במחשבים שלהם (בתיכון הייתה לנו אפשרות להגיש מטלות על דיסקטים). מאוחר יותר, בתחילת המילניום החדש, היה לנו Power Mac G3 בבית ואז Power Mac G4, אבל בגלל התאימות הלקויה, השתמשנו במחשב הנ"ל לדברים יומיומיים, שאחי הגדול ואני השתמשנו בו בתורות. אגב, כשקנינו את המחשב, הייתי צריך להתרגל לעכבר עם כפתור שמאלי וכפתור ימני! מהמקינטוש, הייתי רגיל רק לכפתור ראשי אחד בעכבר.
האם אתה זוכר פרט טכני כלשהו של שנות התשעים, משהו שאדם צעיר מדור לא יאמין לך? הילדים של היום עשויים למצוא את זה לא מובן שאנחנו מחשבים ישנים איתם Windows תחילה היה צריך לכבות אותם דרך תפריט התחל, ורק אז לכבות אותם פיזית עם הכפתור.
באשר למקינטוש, כפתור האישור האגדי "בואו" תקוע בזכרוני. ייתכן שדור הילדים של היום אפילו לא יודע מה פירוש המילה "להיות", נכון? כמובן, אני לא יכול שלא להזכיר את חיבור החיוג האיטי לאינטרנט, כשעד הרגע האחרון לא היה ברור אם זה באמת יעבוד, בין הצלילים האגדיים של המודם. ויכולנו להתחבר רק בערב, כשהאינטרנט היה זול יותר. החלק הגרוע ביותר היה שברגע שמישהו הרים את הטלפון, הקשר נפל לחלוטין. הדור הצעיר של היום כנראה לא היה מסוגל לדמיין את זה. בדיוק כמו המהירות האיטית להפליא של מדפסות או הטעינה ההדרגתית של תמונות אינטרנטoneג לפעמים הם אפילו לא הטעינו. פרק נפרד יהיו הטלפונים הניידים הראשונים של נוקיה, שבדרך כלל החזיקו רק 10 הודעות, כך שהיה צריך למחוק אותן כל הזמן.
רבים "ילדי שנות התשעים" זוכרים איך הם מאוחר יותר Wordהם שיחקו עם Wordארטם. במה appמה יצרת? ואם אתה יכול להשוות את זה Wordאממ, מה היה שונה?
השתמשנו בתוכנת ClarisWorks על מקינטוש. נהניתי מאוד ליצור מסמכי טקסט שונים ולכתוב מכתבים לסבתא שלי בתוכנה, למשל, לשלב סגנונות גופנים שונים ולהוסיף תמונות פשוטות בשחור-לבן. השתמשתי בתוכנה הזו גם כדי ליצור את המגזין שלי, שנקרא סופר ריבקה, מתישהו בכיתה ד'. הדפסנו אותו במדפסת StyleWriter (שגם היא, אגב, הייתה מ...) Appלו, לא חסר לו התפוח הצבעוני האגדי) ואז העתקתי ותפרתי את כל הדפים מספר פעמים בעבודה של אבי.
איפשהו על תקליטונים ישנים עדיין אמורים להיות לי מסמכי טקסט שונים מ- ClarisWorks או הקלטות מהם audio תוכנה שיכולנו להשתמש בה כי היה לנו מיקרופון חיצוני עם המק שלנו - שהיה די נחמד אגב ותאם לעיצוב של מחשבי מקינטוש. ובקשר Wordבהחלט לא הגעתי לאמנות כשהיה לנו את המחשב הראשון שלנו ב-2001, אז אני Wordהיא גם ניסתה כתובות שונות ובילה זמן רב בכך. אני אפילו בפנים Wordיצרת את האתר הפשוט הראשון שלה על הארי פוטר בגלל Word מותר לשמור מסמכים בפורמט HTML. מאוחר יותר העליתי את המסמך ל-sweb.cz. אני מעדיף להשאיר את האיכות של האתר הזה ללא תגובה, חחח.
מה עולה לך בראש כשאתה שומע את המילה "שנות ה-8210 והטכנולוגיה"? היה לך חתיכת חלומות שרצית להחזיק? בשבילי זה היה למשל GameBoy, טלפון קווי שקוף, מחשב עם פנטיום, אחר כך פלייסטיישן, נוקיה 3 או iMac G21, למרות שחלקם הם יותר אייקונים של תחילת המאה ה-XNUMX. למה השתוקקת?
גלריית תמונות
באמצע שנות התשעים גרה משפחה יפנית לידנו, ואחי ואני היינו הולכים לפעמים לגן של הילדים שלהם לשחק איתם. הם דיברו רק יפנית ואנחנו רק צ'כית, אבל זה בכלל לא הפריע לנו, כי זה לא מכשול בילדות. ולילדים היפנים האלה היו צעצועים מודרניים מאוד שהמשפחה שלהם הביאה להם מיפן - אני זוכר, למשל, אופנוע חשמלי קטן לילדים שהם רכבו עליו. קינאנו בהם בצעצועים האלה ושאלתי את ההורים שלי למה אין לנו צעצועים כל כך מהנים. הם הסבירו לי שלצערי הדברים האלה עדיין לא היו זמינים בצ'כיה, וחשבתי שזה נורא לא הוגן. לגבי סוף שנות התשעים, הייתי רוצה שההורים שלי יהיו עם משיבון כי נהניתי לצפות בסדרות טלוויזיה אמריקאיות שבהן המשפחה כמעט תמיד משאירה הודעות אחרי שהגיעה הביתה מאנשים שלא הצליחו להשיג אותם. וכמובן, חלמתי בסתר שיהיה לי מחשב משלי יום אחד, כי כמו ברוב משקי הבית האחרים, היינו צריכים להשתמש במחשב בתורנות במשפחה.
כפי שהזכרנו בהקדמה, נושא הטכנולוגיה לא יחסר בספרכם ניינטיז. האם תוכל לפחות לתת לקוראים שלנו רמז למה הם יכולים לצפות בפרק זה?
כן, פרק נפרד יוקדש לטכנולוגיה. בו אתמקד בתופעות שונות של התקופה, כגון כרטיסים לתאי טלפון, טלפונים ניידים של נוקיה, משחקי מחשב (כמו DOOM האגדי) או יצירת מנוע החיפוש בקטלוג Seznam. במקביל, ל-4 אנשים יש זיכרונות משלהם של מחברים בפרק זה, המשתרעים על פני מספר עמודים: זיכרונותיו של אונדריי נף מתמקדים בתקופה בה ייסד את היומן המקוון Neviditelný pes בשנת 1996. איבו מינאריק מתאר את חוויותיו הראשונות עם האינטרנט והדוא"ל. אונדריי נובוטני, בתורו, נזכר ב-31 בדצמבר 1999, כאשר אפוקליפסת הטכנולוגיה של שנת 2 איימה. ומחבר הזיכרונות האחרון בפרק הוא... Adam קונרד, שאהבתו למשחקי מחשב הובילה אותו לארצות הברית, שם הוא עובד באולפן המשחקים בת'סדה.
אתה נשארת. Appהאם אתה עדיין נאמן לחברה שלך, או שאתה מעדיף תחרות?
גלריית תמונות
כן, אני משתמש בזה Apple כלי. אבל גם כשמשתמשים בהם, אני מתעצבן מדי פעם. אֶלoneאחרי הכל, גלגל הקשת האגדי יכול באמת לייסר אפילו את האנשים הסבלניים ביותר. אני משתמש בשולחן עבודה בעבודה. MacBook Air, יש לי גם משלי בבית Air. פעם היה לי Macbook Pro וזה החזיק לי מעמד אולי 7 שנים, אהבתי את זה מאוד, היה לו תצוגה טובה יותר והייתי טוב יותר בעבודה על זה. Air זה רק גורם לי קצת לכעוס לפעמים. לגבי הטלפון הנייד, קניתי אותו בשנה שעברה. iPhone Xs, כי אין לי את גודל המסך יותר nestחבר שלי iPhone SE. ציפיתי למצלמה קצת יותר טובה, אבל באופן פרדוקסלי אני אוהב יותר את התמונות מחבר שלי שמשתמש בה. iPhone XR. בכל מקרה, אני אוהב שיש לי מוצרים גם לעבודה וגם לפנאי. Apple. בעבודה הקודמת שלי נאלצתי להתרגל אחרי הרבה זמן Windows וזה היה מאתגר לפעמים. למעשה, אפילו אחרי שנתיים של שימוש יומיומי, לא התרגלתי לזה.
מתי נוכל לצפות ליציאת הניינטיז?
הספר אמור לצאת לאור בסוף אוקטובר השנה ויהיה זמין הן בחנויות הספרים הרגילות והן בחנות האלקטרונית Albatros Media, המוציאה אותו לאור. אני מפרסם את כל העדכונים לגבי יציאת הספר בתאריך Facebookממשק משתמש אינסטגרם טהור התשעים.
בסוף הראיון, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי שאלה מהותית: דילן או ברנדון?
אני לא צריך לחשוב לרגע. דילן מקיי כמובן. לָנֶצַח!
